Tomorrow by Ronny Sommek, Hebrew with English by Karen Alkalay-Gut

מחר

בְּרֶגַע זֶה כָּל מִלָּה הִיא רַעַף בְּגַג הַבַּיִת
שֶׁאֶבְנֶה מָחָר.
בַּחוּץ קַר.
זוֹ לֹא סְטִירַת הָרוּחַ שֶׁל מֶרְץ אוֹ אֶגְרוֹף הַבָּרָד
מֵהַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. זוֹהִי הַמַּכָּה מִתַּחַת לְאֵין-חֲגוֹרָה. הַטֶּבַע הוּא
אֶגְרוֹפָן הַמַּכִּיר רַק אֶת הַמִּלָּה
“נוֹקְאָאוּט”.

פִילִיפּ שׁוֹלֵחַ מִמִּילָנוֹ תַּצְלוּמִים שֶׁל אֲרוֹנוֹת קְבוּרָה.
אֵיזֶה בִּזְבּוּז לְהַפְקִיר אֶת הַחוּם־אֲדַמְדַּם
שֶׁל הַמָּהָגוֹנִי וְלִטְמֹן אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה. אֲנִי שׁוֹלֵחַ מַבָּט
לַטִּפּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּבַקְבּוּק הַמַּרְטִינִי,
וְנִזְכַּר בְּדוּכַן הַמְּכִירוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמַּשְׁקֶה שָׁם בְּאוֹתָהּ מִילָאנוֹ.
לְמִי שֶׁשָּׁכַח, הַכֹּל מַתְחִיל בְּוֶרְמוּט וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר אָחוּז שֶׁל
אַלְכּוֹהוֹל נָקִי מֻשְׁרֶה בְּעִשְׂבֵי תִּבּוּל. אָז בּוֹא נִשְׁתֶּה לְזִכְרָם. רוּסוֹ,
בְּיַאנְקוֹ אוֹ אֶקְסְטְרָה־דְּרַי.

סָלָח מִתְקַשֵּׁר מִפָּרִיז וּמַזְכִּיר לִי שֶׁהָרוּחַ הָרָעָה נוֹשֶׁבֶת גַּם בָּעִיר
בָּהּ נוֹלַדְנוּ. קוֹרוֹנָה בַּגְדָּדִית עִם עָרַבֶּסְקוֹת .הוּא מְחַבֵּר לָהּ קְלָלָה
שֶׁהִיא הַגְּרוּשׁ שֶׁהָיָה חָסֵר לַדִּינָר בַּבּוּרְסָה שֶׁל עִירָאק.

וּבְרָמַת גַּן אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְהִיר אֶת הַמִּכְחוֹל
כְּמוֹ שֶבָּאשִׁיר אַבּוּ רַבִּיעַ מְמַלֵּא אֶת סוּסָיו
בְּצִבְעֵי הָאֵין־סוֹף.
אֲנִי רוֹצֶה שֶֶׁקְיוּזוֹ מִ”שִּׁבְעַת הַסָּמוּרָאִים”
יַצִּיל אוֹתָנוּ.
שֶׁיָּבוֹא וְיִלְפֹּת שׁוּב אֶת חַרְבּוֹ כְּיֶלֶד הַמְּאַגְרֵף אֶת הַסֻּכָּרִיָּה
הָאַחֲרוֹנָה בְּכִיסוֹ,
שֶׁיַּזְכִּיר לַצֶּלוֹפָן שֶׁעָלָיו לְהַסְתִּיר אֶת אוֹתָהּ סֻכָּרִיָּה
מִשִּׁנֵּי הָעוֹלָם.

מָחָר יִהְיוּ הָרְעָפִים מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה גַּג מֶטָפוֹרִי
שֶׁל בֵּית קָפֶה לְמָשָׁל.
שָׁם נָבִין סוֹף סוֹף שֶׁגַּם עִרְבּוּב חָלָב
בְּתַחְתִּית הַסֵּפֶל יָכוֹל לִבְרֹא
עוֹלָם חָדָשׁ.

Hebrew poem ©2020 Ronny Sommek

Tomorrow

Right now, every word is a tile on the roof of the house
I’ll build tomorrow.
It’s cold outside.
It’s not the slap of the march wind or a punch of hail
From last month. This is a blow beneath the beltless. Nature is
A boxer who knows only the word
“Knockout.”

Phillip sends photographs of coffins from Milan.
What a waste to sacrifice the red-brown
Of mahogany and bury it in the ground. I glance
At the last drops left in the martini bottle,
And remember the first kiosk of that drink in that very Milan.
In case someone has forgotten, it all begins with vermouth and eighteen percent of
Pure alcohol soaked with herbs. So let’s drink to their memory. Rosso,
Bianco, or extra-dry.

Salah calls from Paris and reminds me that the evil wind is blowing as well in the city
We were born. Baghdadi Corona with arabesques. He composes a curse
That it was the last piaster missing from the dinar in the stock exchange of Iraq.

And in Ramat Gan I would like to make a paintbrush gallop
The way Bashir Abu Rabia fills his horses
With paint of eternal colors.
I want Kyuzo from “The Seven Samurai“
To save us.
To come and grasp his sword once more
Like a child who clenches his last candy in his pocket
To remind the cellophane that it must hide that candy
From the teeth of the world.

Tomorrow the tiles from the first line will be a metaphoric roof
Of a coffee house for instance.
There we will understand, at last, that stirring milk
in the bottom of the cup can create
a new world.

English translation ©2020 Karen Alkalay-Gut

Karen Alkalay-Gut’s latest books, due to be published next month, are the dual language Surviving Her Story: Poems of the Holocaust (Courevour Press), translated to French by Sabine Huynh, and A Word in Edgewise (Simple Conundrums Press). She lives in Tel Aviv with her husband and an outdoor alley cat.

See her two pandemic poems on The BeZine Blog here.